שיטוט לילי

“שיטוט לילי” מציע מבט הרהורי אל מרחבים עירוניים ריקים, בהם הבתים, הסמטאות והחללים אינם מאכלסים אף אדם, אך מהדהדים געגועים – זיכרון לילדים שפעם מילאו אותם בחיות, בתום ובתשוקת חיים. הצילומים צולמו בחשיפות ארוכות במיוחד, כך שנוכחותם של העוברי אורח נעלמת; למעשה, האנשים עצמם הופכים לשקופים, ומשאירים אחריהם רק עקבות של תנועה, זיכרון ואנרגיה 

הסדרה פועלת כאנלוגיה פילוסופית וקולנועית: אם מריצים סרט במהירות, רכבת חולפת נעלמת מעין הצופה, ונשארים רק המסילות – מה שמעורר את השאלה: האם הרכבת קיימת בכלל, או שמא היא רק תנועה, זיכרון ורמז לנוכחות? בדומה לכך, התמונות בוחנות את הגבולות בין הנראה לבלתי נראה, בין נוכחות לזיכרון, בין זמן לנצח, ומזמינות את הצופה להרהור על הדיאלוג בין עבר להווה, ועל האנרגיה האנושית שממלאת את המרחב גם כאשר אין בו אדם נוכח