דיוקן עצמי
​

דיוקן עצמי

סדרה זו של פורטרטים מתאפיינת בנוכחותו של האמן בתוך כל דימוי, כאשר גופו ודמותו של המצולם משמשים מדיום לדיוקן עצמי רב־שכבתי. כל תצלום חורג מייצוג חיצוני בלבד, והופך למראה של זהות, מצבי נפש ותנאים פסיכולוגיים משתנים. בדרך זו נוצרת שפה חזותית שבה מיטשטש הגבול בין הסובייקט למצולם, והפורטרט הופך למרחב של חקירה אינטימית והתבוננות עצמית.

הסדרה בוחנת את יחסי הגומלין בין השתקפות לזהות, את הדואליות שבין מופע חיצוני לעולם פנימי, ואת הפוטנציאל של הפורטרט לשמש ככלי לחקירה תרבותית, פסיכולוגית ואסתטית גם יחד.